טלאור היקרה 9.6.13
קראתי את ספרך "סוד הכוח להחלים" – פיברומיאלגיה זה כל הסיפור. לראשונה שמעתי את המלה הזו "פיברומיאלגיה מפיך, זה היה לפני כמעט שלוש שנים כשיצאנו יחד לטיול בהודו. הזמנתי אותך לגור בחדר אחד בטיול, אמרת לי שאת צריכה עזרה. אני לא הבנתי למה בחורה כל כך נחמדה, יפה, עצמאית, פעילה צריכה עזרה ממני. זה לא הרתיע אותי, אמרתי שאעזור במה שצריך, ועדיין לא הבנתי במה מדובר. יום אחד הבאת לי כתבה ובה ראיון שבו את מספרת על התסמונת הזו "פיברומיאלגיה". התחלתי להבין שיש דברים סמויים מן העין. במהלך הטיול עזרתי לך לפעמים בדברים קטנים, לא ממש נזקקת לעזרתי. אך כשרצית שקט לנוח כיבדתי את רצונך. כשאמרת שאת צריכה לאכול כמה ארוחות ביום הבנתי שזהו סוד ההחלמה שלך.
בקיצור, עברו הרבה מים בנהר מאז. הצלחת לכתוב ספר שלם על חייך בצל הפיברומיאלגיה הזו, על המסעות בין הרופאים והמטפלים, כדי להבין מה גורם לך למיחושים, כאבים, תסמינים, מגבלות, חרדות, סבל, חוסר הבנה מן הסביבה הקרובה, ועוד ועוד.
הספר כתוב נפלא, זרמתי עם המלים והתיאורים שלך, חייתי את סבלך, אולי גם בגלל שאני מכירה אותך. שמחתי בשמחת ההתגברות על המכשולים. היום את יודעת להתמודד עם הקשיים, מצאת לך נתיבים שמקלים על הסבל, פרצת דרך לעצמך בין כל המכשולים.
אהבתי מאוד את משפטי המפתח והציטוטים ששילבת בתוכן הספר:
- · להיות מאושר זו החלטה פנימית וכל אדם מחליט כנראה מהי הרמה של האושר לה הוא זכאי וראוי.
- · היום אני יודעת שההצלחה היא במידה רבה ההתמדה במעשה ונחישות הלב במקום שרבים אחרים היו מוותרים כבר מזמן.
- · התחלתי בצורה מודעת לשנות את ההסתכלות שלי על דברים וכשהתמדתי בכך הבנתי שהדברים אט אט משתנים.
שכנעת אותי, את אמיצה, אני בהחלט מאמינה לך ששינית את חייך, רואים את זה עלייך, את מאושרת, מתפקדת, חזקה. אני בטוחה שאת לא צריכה עזרה בחיי היום יום שלך. את עוזרת לאחרים וזה המהפך הגדול בחייך.
בהערכה רבה יהודית גרעין-כל (דוּדָה), רמת השרון